<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ג</h1>
<h2>דף כז.</h2>
גלגל עיסה מעי"ט אין מפריש ממנה חלה ביום טוב כך פשוט בביצה, וכן כתב רי"ף, משום דאמרינן דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב כך פשוט בביצה. פירו' ואפילו בחלת חוצה לארץ. ודוק' דטבילי מעי"ט כגון זו שגלגלה מעי"ט, אבל טבילי בי"ט כגון עיסה שגלגלה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן. ופר"ח כרבה דאמר מותר להפריש ממנה חלה אפי' גלגלה מעי"ט, ודוקא בחלת חוצה לארץ אבל בארץ ישראל אסור, וכן כתב ה"ר ברוך בעל התרומו', ורש"י כתב כרי"ף. ועוד כתב דההיא דאמרי' שאוכל ומשייר החלה כמו שאכתו', הוי בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ומעשה בא לפני רש"י והורה לאיסור. חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש כך פשוט בביצה. ופרש"י אוכל כל הפת ומשייר בו כדי חלה. וכתב הרא"ש שצריך לשייר יותר מכדי חלה כדי להפריש חלה, משום דבעינן ראשית ששייריה ניכרין. ומשמע מכאן דלא בעי' מוקף מדשרי אוכל והולך ואח' כך מפריש ולמעלה כתבתיו.
נדה קוצה לה חלה ומברכת בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה, כך פשוט בפסחים ובבכורות. חלת חוצה לארץ מבטלה ברוב, כך פשוט בבכורות. ופר"י ומבטל לה ברוב ואכיל לה כהן בימי טומאתו אבל לא לזר. וי"א שמותרת אפילו לזר כיון שנתבטלה ברוב, וכן נראה מהירושלמי [חלה פ"ד ה"ד] וכן כתב הרמב"ם.
ובזמן הזה אם יש קטן שלא יצאה טומאה מגופו נותנה לו ואינו צריך חלה אחרת לא לאור ולא לכהן גדול כך פשוט, וכן כתב בה"ג. וכן לכהן גדול נותנה אם טבל לקרויו ואינו צריך הערב השמש. וכתב הרא"ש ואי ליכא קטן או גדול שטבל, ואיכא גדול שלא טבל צריך ליטול ב' אחת לאור ואחת לכהן, ויש שנהגו שדי בא' לאור ויש להביא סמך לדבריהם, אבל מ"מ מנהג יפה הוא לתת שתים אחת לאור ואחת לכהן גדול שלא טבל כמו שכתבתי וכן נראה עקר, כל זה תוכן דברי הרא"ש. ואין חלת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו. וכן כתב הרמב"ם שאם נותנה לקטן שלא ראה קרי או לקטנ' שלא ראתה דם או לגדול שבהם שטבל לקרויו שדי באחת, שאינו צריך חלת האור, אבל בענין אח' מפרישין חוצה לארץ שתים, אחת לאור שלא יאמרו תרומה טמאה נאכלת ואין לה שיעור אלא כל שהוא, והשניה לכהן שלא תשתכח תורת חלה ושיעורה א' ממ"ח כמו שאכתוב וכן עקר, והמפריש מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה. ועוד פשוט במסכת חלה [פ"ד מ"ח] וחלת חוצה לארץ אסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות, פי' כשאינו מפריש אלא א'.
חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן ולא גזרי' שמא יאכל הזר כך פשוט ובחלה ובכמה דוכתי. חלה נותנה לכל כהן פי' ואפילו עם הארץ כך פשוט ובמסכת חלה. ורבינו שמשון כתב לא לכהן עם הארץ דהא אמרינן [לקמן ק"ל ע"ב] דאין נותנין לכהן עם הארץ, אלא לכל כהן אפילו אינו אוכל חוליו בטהר' אבל הוא כהן חבר. ובירושלמי [חלה פ"ד ה"ד] אמרי' בין חבר בין עם הארץ, וכתב הרא"ש וי"ל דבחלה שנייה איירי אחר שנתן האחת לאור, כי השנייה נתנת לכל כהן אפילו עם הארץ.
